מים מקוניאלים- האמנם חיוני לשאוב לוע ואף לפני צאת הכתפיים?

באוגוסט 2004 פורסם בעיתון  THE LANCET מחקרם של נסטור וויין וחב' בנושא שאיבת מקוניום מהילוד לפני לידת כתפי הילוד. מטרת המחקר היתה לאמוד את יעילות פעולת השאיבה של מים מקוניאליים בילוד, מיד לאחר צאת הראש, וטרם יציאת הכתפיים.
אוכלוסיית המחקר כללה סה"כ 2514 ילודים שנולדו ב 11 בתי חולים בארגנטינה ובית חולים אחד בארה"ב. כל היולדות היו בשבוע 37 להריונן עם עובר אחד במצג ראש, ולכולן היו מים מקוניאליים בלידה.
בוצעה חלוקה אקראית לקבוצה שבה בוצעה שאיבה של לוע ואף הילוד מיד עם צאת הראש (1263 ילודים) וקבוצה שניה שבה לא בוצעה שאיבה עד לאחר הלידה. מיד לאחר הלידה ננקטו צעדים מקובלים של החייאת הילוד לפי הצורך. (לפי תכנית החייאת הילוד של האקדמיה הפדיאטרית האמריקאית).
הממצא שנבדק היה היארעות MAS (מקוניום אמניוטיק סינדרום), ולגביו לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי קבוצות המחקר. נתונים נוספים שנבדקו ונמצאו דומים בין שתי הקבוצות היו: הצורך בהנשמה מלאכותית, שימוש בחמצן, תמותת ילודים, משך האשפוז לאחר הלידה וציוני האפגר של הילודים.
החוקרים מציינים כי בהתחשב בממצאיהם ובסיכונים המלווים פעולה זו (אפניאות,, הפרעות קצב, החמרה בהיפוקסיה, דחיית ההחיאה ופגיעה בדרכי הנשימה העליונות), יש לשוב ולשקול את הצורך בביצוע שאיבה של דרכי הנשימה של הילוד טרם חילוץ הכתפיים. החוקרים התבססו במחקרם על עבודות קודמות שבדקו את הנושא, (קרסון וחב', 1976, פאלדג'יליה 1988 ו 1992).
עוד נכתב במאמר כי יתכן והשפעת המים המקוניאליים על הילוד מתחילה עוד בחיים העובריים. דבר זה יכול להסביר את העדר היתרון של קבוצת הילודים שדרכי נשימתם נשאבו מיד בצאת הראש על פני ילודים שלא נשאבו. בהתבסס על מחקרים שנעשו בבעלי חיים ועל ניתוחים שלאחר המוות נראה כי ההיפוקסיה התוך רחמית ויתר לחץ דם ריאתי במהלך החיים העובריים הם בין התהליכים המזיקים לילודים עם מים מקוניאליים. יש עדויות לכך ששאיפת מים מקוניאליים על ידי העובר מתרחשת עוד בטרם החלה הלידה.
 
תרגמה ותמצתה- גומר בן משה
מתוך: THE LANCET Volume 364 Issue 9434 Page 597

דרג את הכתבהדירוג כתבה מים מקוניאלים- האמנם חיוני לשאוב לוע ואף לפני צאת הכתפיים?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
עבור לתוכן העמוד