איזו קריירה קודמת ?

הגיל הבטוח ביותר להרות נותר בין 20 ל 35.
במדינות המערב עולה שעור ההריונות מעל גיל 35. חלק מהפרשנים סוברים כי שינוי דמוגראפי זה גורם לבעיות קטנות וניתנות לפתרון, באשר הוא מפוצה ע"י טיפולי פוריות. יחד עם זאת לאישה מבוגרת, קשה יותר להרות, ולהגיע לסיומו המוצלח של ההריון, הן לאם והן לילוד.
בעיות פוריות הקשורות לגיל עולות מעל גיל 35, במיוחד מעל גיל 40. לאישה יש יותר סיכון לפתח זיהומים באגן, אנדומטריטיס או להגיע למנופאוזה מוקדמת. אינדקס מסת גוף (BMI) אשר עולה עם הגיל משפיע אף הוא על הפוריות. אין כעת הבנה מלאה של תהליך הזדקנות מערכת הרבייה, ואין תקווה לטיפולים שיבטלו אותה.
באופן פרדוכסלי זמינות ההפריה החוץ גופית עלולה להרגיע נשים ולהובילן לאי פוריות, כאשר הן ממתינות להופעת בן הזוג האידיאלי או מתרכזות בקריירה והשגת סטנדרטים גבוהים של בטחון ונוחות בחייהן. אך לטיפול יקר ופולשני זה יש אחוזי כשלון גבוהים (70% - 90%), והוא מביא עמו סיכון יתר להריון מרובה עוברים.
העיכוב משפיע גם על בן הזוג. ספירת זרע מתדרדרת באופן הדרגתי בכל שנה. לילדים לגברים מבוגרים יותר יש סיכון גדול יותר לחלות בסכיזופרניה ולהיארעות מוטציות אוטוזומליות דומיננטיות כגון ננסות או מחלת מרפן.
לאחר השגת ההיריון יש עליה בשכיחות ההפלות, הריונות מחוץ לרחם והריונות מרובי עוברים. כמו כן תתכן עליה בהפרעות כרומוזומליות שגורמות לתחלואה ותמותה. אלו עלולים להוביל לצורך לקבל החלטות קשות ולגרור ביצוע בדיקות פולשניות (שמצידן עלולות להוביל להפלות וסיום הריון). מחלות הקשורות להריון עולות בשכיחותן: רעלת הריון, דימומים, פקיעה מוקדמת של הקרומים ושליות פתח.
 
כניסה להריון בגיל מבוגר מגיעה בחפיפה להופעת מחלות כרוניות שחלקן מסכנות חיים. נשים מבוגרות יותר עלולות לסבול מהשמנת יתר קיצונית, ליטול תרופות באופן קבוע ולסבול ממחלות כמו ארטריטיס, דיכאון, סרטן או אוטם בשריר הלב. גיל, יתר לחץ דם כרוני וסכרת לא הריונית מהווים כל אחד בפני עצמו, גורם סיכון לפיגור בגדילה תוך רחמית.
הפעלות לידה, צירים לא יעילים והפרעות בקצב לב העובר שכיחים אף הם.
ניתוחים קיסריים מתוכננים או דחופים עולים בשכיחותם וטומנים בחובם סיבוכים נוספים דוגמת דימומים, זיהומים, טרומבוזות, אי פוריות בהמשך, ניתוחים קיסריים חוזרים ושליה נעוצה. יש עליה בפגות, מוות תוך רחמי, תמותת ילודים ואשפוזים ביחידות טיפול נמרץ. מחקרים בבעלי חיים הראו השפעה של גיל האם על התפתחות המוח. קיימת מחשבה ששינויים קטנים בכשירות אוכלוסיית האמהות, יכולה להתדרדר לתחלואה רבה וקשה יותר
בדור הבא.
השלכות נוספות של ההיריון בגיל המבוגר הן: חרדה בזמן ההיריון ועליה בדיכאון שלאחר לידה. הריון ראשון מאוחר, קשור בעליה בסיכון לסרטן השד אך גם ירידה בסיכוי לסרטן צוואר הרחם. באופן כללי יש עליה בתמותה אימהית אצל נשים שילדו מעל גיל 40. אולם עם זאת עלייה ברמת ההשכלה, והורות בשלה יותר, יכולים לפצות במידה מסוימת על הירידה בכשירות ההורית, שעלולה כאמור להיות פגיעה יותר בגיל מבוגר.
עבור אישה מסוימת, השהייה קלה מוסיפה סיכון קטן בלבד. רוב ההריונות של נשים מעל גיל 35 מסתיימים בהצלחה. עם זאת שינוי קטן לגבי אוכלוסיות גדולות משפיע על מספר של נשים. מיילדים וגניקולוגים מציינים שינויים גדולים תוך שני עשורים. הם עדים כעת לטרגדיות רבות הנובעות מהשינוי הדמוגראפי: כאב אי הפיריון, הפלות, משפחות קטנות מהרצוי לבני הזוג, או פגיעה בהריון באמהות או בילדים. כל אלה גורמים לרגשות אשם אצל הנשים הרואות את עצמן אחראיות לתוצאות עקב הבחירות שבחרו מבלי שהיו מודעות באופן מלא.
באופן אירוני חברה שמתנגדת לנטילת סיכונים, ונשים שחרדות יותר מאשר בעבר, אינן מכירות בסיבה כבדת משקל לתחלואה ופגיעה באושר. רשויות בריאות הציבור מאתרות בנות עשרה בסיכון להריון אך מתעלמות מהמגיפה של הריונות בגיל המבוגר.
 
על הרופאים להיות מודעים יותר לסיכונים ועליהם לידע את האישה על הבחירות הקשורות ברבייה. נשים רוצות "להשיג את הכול" אך לצערנו הביולוגיה אינה משתנה בהתאם. הדחייה מזלזלת בטבע וגורמת להסתכנות בשברון לב. אם נשים רוצות מרחב תמרון אין זה נבון להמתין לאחר גיל 30. יתכן שהדחייה מבטאת רתיעה מפני הריון מוקדם יותר או התנגדות חבויה ללידת ילדים, משום שלמרות ההישגים שהושגו על ידי הפמיניזם ושוויון ההזדמנויות, נשים עדיין נושאות בעול משק הבית במלואו, בנוסף להתחייבויותיהן הכלכליות.
דחיית ההריונות אינה נובעת מהנשים אלא בגלל נקודת המבט המעוותת של החברה והבורות שלה. המעסיקים ומתכנני מדיניות הבריאות אינם מביאים בחשבון את התייקרות השירותים לאישה ההרה והיחידות לטיפול בילודים. התייקרות העלות למעסיקים של התפטרות אמהות (כאשר משכורות גבוהות מעודדות את התמהמהות האמהות).
בחירה חופשית אינה יכולה להתבצע בתנאי מידע חלקי, לחץ כלכלי על האמהות ומקומות עבודה שאינם תומכים. על רופאים ומתווי מדיניות הבריאות להבין את האיום לבריאות הציבור ולתמוך בנשים להשיג הריון בגיל האופטימאלי מבחינה ביולוגית.
 
תורגם ונערך ע"י גת בן חיים, מיילדת
המאמר הופיע כמאמר מערכת של העיתון הבריטי הרפואי ב:
BMJ 2005;331:588-589 (17 September), doi:10.1136/bmj331.7517.588

דרג את הכתבהדירוג כתבה איזו קריירה קודמת ?: 0
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
ללא מדרגים
עבור לתוכן העמוד