חיפוש
דלג על חיפוש
עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

מסע מיילדות לפולין

מסע מיילדות לפולין (הגדל)

מסע מיילדות לפולין\בשמת בן זוהר 

"יצאנו למסע עם המון חששות 

מזוודה מלאה זיכרונות ותקוות 

נגענו במוות כל כך קרוב 

הכול היה  כל כך מוחשי. 

דשא ירוק –עז צומח מסביב למחנות 

מנסה להסתיר את הדם השפוך, האדמה זועקת. 

בין בקתות העץ הישנות המדיפות ריח חריף 

שלרגע גורם לך לחשוב כאילו זה היה אתמול. 

הכול מטושטש ואמיתי כל כך. 

מיטות העץ השבורות והעקומות ניצבות כפסלים 

אם יכלו לדבר אותן קורות עץ דהויות 

אף עין לא הייתה נשארת יבשה.. 

גדרות התיל פרוסות בסדר מופתי ומאיים בו זמנית 

זעקות נשמעות מהיער הסמוך ולפתע, כל הדמויות קורמות עור וגידים 

אנשים ללא צלם אנוש, ללא פנים. 

זעקות השבר של האנשים והילדים מחרידות 

עולות השמימה . 

מראה האימהות החולצות  שד כדי לניק את ילדיהן 

אך יבש בו צינור החיים.. 

ולמרות המראות שאותם עין לא מסוגלת לתפוס ולב לא יכול להכיל 

ישנם אנשים ששרדו כנגד כל הסיכויים. 

ואנחנו? נשברנו, חיבקנו, נאחזנו, בכינו, שאלנו.. 

אבל גם התחזקנו. אנחנו כאן. 

נוגעות באבנים הקרות אותן ידיים שמביאות חיים, בחמלה, באהבה. 

ומבטיחות לכן אחיות יקרות, לעולם לא לנשכח. 

באותה תקופה חשוכה שבה מיילדת הייתה צריכה לעשות מעשים כנגד כל מה שהיא כל כך  מאמינה בו 

אנחנו נמשיך לסייע להביא לעולם הרבה חיות, אור, המשכיות. ברחמים ובאהבה. 

שדמעות הצער יהפכו לשמחה והיגון לאושר 

ומול מכונת המוות.. 

אנחנו, שזועקות את כאבן של אותם אנשים לחופש 

יודעות 

ניצחוננו, האור מול החושך... 

דרג את הכתבהדירוג כתבה מסע מיילדות לפולין: 5 כוכבים
כוכב 12 כוכבים3 כוכבים4 כוכבים5 כוכבים
15 מדרגים
עבור לתוכן העמוד