חיפוש
דלג על חיפוש
עבור לתוכן העמוד
דלג על עבור לתוכן העמוד

ללדת בבית חולים להרגיש בבית

החלטתה של אשה ללדת בביתה מושתתת בדרך כלל על שתי הנחות יסוד: האחת, הרפואה המודרנית מספקת את הכלים הנחוצים כדי להבחין - באופן מוחלט - בין הריונות מועדים לסיכון ולסיבוך בלידה, לאלה שאינם כאלה. השנייה, הטיפול בחדרי לידה הוא פטרנליסטי, אינו מאפשר ליולדת להיות שותפה בתהליך קבלת ההחלטות ומרבה להשתמש בטכנולוגיות (מיותרות בחלקן הגדול) על חשבון תהליכים טבעיים. שתי ההנחות האלה כמובן לא נכונות, אך כך קורה כשהדיסוננס בין עודף אמון ברפואה לחוסר אמון ברופאים מוצא (לעתים) את פורקנו בהתפרצויות רגשיות משולחות רסן נגד המערכת הרפואית בחדרי לידה. המערכת, מצדה, מתגוננת באמצעי הפחדה.
בכל שנה יולדות כ-500 נשים בישראל בלידת-בית, בנוכחות מיילדת, לעומת כ-150 אלף נשים היולדות בבתי חולים. מעטים הם הנושאים הטעונים רגשית כמו לידות בית. מצדדי הלידה הביתית מתארים מקרים חריגים ומזעזעים המייצגים, כביכול, לידה בבית חולים. מנגד הם מביאים תיאורים אידיליים של חוויית הלידה בבית. כנגד ההשמצות הרווחות, כאילו "במקרים רבים טיפול לזירוז לידה ניתן בעיקר כדי שלרופא ולצוות המיילד יהיה יותר נוח", יש רופאים הנוקטים שיטות הפחדה, כדי להרתיע את היולדת אפילו מלהעלות על דל שפתיה את הרעיון של לידה ביתית: "האם את מוכנה לסכן את בריאותו של התינוק שלך ואולי גם את חייו, בשביל כמה שעות פינוק בזמן הלידה?"
ההשערה הבסיסית של כוהני לידות הבית היא, ש"בכל אשה טמון ידע איך ללדת. הגוף מטבעו יודע מה לעשות. אנחנו רק צריכים להקשיב לו ולא להפריע למהלך הטבעי" (ציטוט מאחד מאתרי האינטרנט). הרופאים, מצדם, מצביעים על כך שגם נשים בסיירה ליאון יודעות להקשיב לגופן. ובכל זאת, שיעור התמותה של יולדות שם הוא 2%, בעוד שיעור התמותה האמהית בישראל הוא 0.007%. כנגד זה טוענים מצדדי לידות הבית, כי לירידה הגדולה בשיעורי התמותה אחראים לא רק בתי החולים, אלא גם התקדמות הרפואה בכללותה. הם קובלים על כך שהאוטונומיה של האשה נפגעת בבתי חולים ללא צורך, אף על פי שאין - סטטיסטית - סיבוכים רבים יותר בלידת בית מאשר בבתי החולים.
הרופאים קובלים על הבסיס המדעי של נתונים אלה, ומזכירים שסיבוכים בלידה הם בלתי צפויים לעתים, וכי ויתור על תשתית הידע, הציוד המשוכלל, המיומנות והזמינות של הצוות המקצועי בבית החולים עלולים להיות הימור מסוכן. הם מזכירים כי 25% ממקרי המוות בלידה הם תוצאה של דימום חזק ולא צפוי, המחייב התערבות רפואית מיידית ותשתית מתאימה, מהסוג שאפשר למצוא רק בבית חולים. רוב מקרי הפגיעה הנוירולוגית החמורה ומקרי תמותת תינוקות בלידה הם תוצאה של חוסר חמצון קיצוני, שקשה לחזותו מראש.
המודל ההולנדי
עם מי הצדק? עד גבול מסוים, בעצם, עם כולם. המיילדות המודרנית יכולה להתגאות בהצלחות מרשימות מאוד. הפער בין המיילדות בעולם המתועש לאלה שבעולם המתפתח הוא אדיר, ובא לידי ביטוי בנתונים כואבים בצדו העני של כדור הארץ: על פי דיווחים של ארגון הבריאות העולמי, כ-1,600 נשים מתות מדי יום בלידה. כלומר, אחת לדקה מתה יולדת, והרוב המכריע של מקרי המוות מתרחש בעולם השלישי. במדינות אלה, הסיכון שאשה תמות בלידה הוא 1:100. בעולם המפותח הסיכון הוא 1:1,700. בפועל, סיכון התמותה בלידה בעולם השלישי גבוה היום ב-50% מזה שהיה בעולם המתועש בראשית המאה ה-20.
הסיבות לירידה המדהימה בשיעורי התמותה האמהית במערב הן רבות. ביניהן אפשר למנות תנאים היגייניים, שימוש באנטיביוטיקה ובתרופות אחרות, זמינותם של עירויי דם וניתוחים קיסריים, שיפור בשיטות אבחון וגם ריכוז של ידע מקצועי, כוח אדם מיומן, תשתיות וציוד בבתי חולים. אין פלא איפוא שהרוב המכריע של נשות העולם המערבי יולדות היום בבתי החולים. דוגמה מעניינת ללידות בית בעולם המערבי אפשר למצוא בהולנד, המחזיקה בשיעור לידות הבית הגבוה בעולם המערבי, בתוצאות מצוינות. כמעט שליש מהנשים בהולנד יולדות בביתן (בשנות השישים, אגב, מספרן היה גבוה בהרבה: שני שלישים מן הנשים ההולנדיות ילדו בבית).
את הצלחת הדגם ההולנדי מאפשרות מערכת יעילה לאבחון לידות בסיכון נמוך, הכשרת מיילדות ברמה שהיא מהגבוהות בעולם, זמינות של צוותים רפואיים בעת הצורך ומערכת יעילה של טיפול בית ליולדת למשך עשרה ימים אחרי הלידה. בתנאים כאלה ההבדל בסיבוכים בין לידת בית ללידה בבית חולים אינו משמעותי. המסקנה היא, אם כן, כי בתנאים מתאימים לידת בית יכולה להיות אופציה סבירה. ובכל זאת, למרות התשתית הייחודית ללידות בית, רוב הנשים בהולנד מעדיפות היום את בית החולים.
ההצלחה של מערכת הבריאות ההולנדית טמונה ביכולתה ליצור סינתזה בין היתרונות שבשתי המערכות: המשך הפיתוח הטכנולוגי בבתי חולים והתאמת סביבת בית החולים לחוויה של לידת הבית ושחרור מוקדם מאשפוז. בישראל אין תשתית דומה לתשתית ההולנדית, ואי אפשר להשוות בין המערכות. אבל גם אצלנו אין הצדקה למלחמה בלידות בית, מתוך התעלמות מצרכיהן הלגיטימיים של הנשים המעדיפות ללדת כך. אם מערכת הבריאות רוצה לתמוך בלידות בית, היא חייבת להשקיע בתשתית מתאימה. אם ההחלטה האסטרטגית היא לא לעודד לידות בית, יש לנסות ולספק את צורכי היולדות המעדיפות לידות בית במסגרת חדרי הלידה.
ברוב בתי החולים יש היום יחידות הנקראות "חדר לידה ביתי" עם מיטב הפינוקים. ובכל זאת, עם כל הנוחות, לא זה הכיוון העיקרי שבו צריך ללכת. היעד צריך להיות יצירה של אווירה תומכת, תוך כדי שמירה על בטיחות תהליך הלידה ליולדת ולתינוקה. הבסיס לכך הוא ההבנה שלידה היא תהליך טבעי, שמצדיק התערבויות רפואיות רק אם הן הכרחיות. יש לשאוף לכך בכל חדרי הלידה, ולא רק בחדרים ייחודיים.
דעי את זכויותייך
אנחנו בדרך הנכונה, אם כי סופה עדיין רחוק. בניגוד למה שהיה נהוג כמעט בכל חדרי הלידה בישראל עד לפני זמן לא רב, היום לא כל אשה עוברת חוקן כשגרה שלפני הלידה. אנחנו ממעיטים בחיתוכי חיץ, הצוות דן עם היולדות בשיטות הטיפול והאלחוש האפשריות ומעודד נוכחות מלווים, לפי בחירת היולדת. אנחנו מקיימים קורסי הכנה ללידה, סיורים בחדרי לידה ויש בתי חולים שבהם היולדת יכולה - לפני בואה ללדת - לבנות עם המיילדת תוכנית לידה פרטנית, לרבות תנוחות לידה רצויות. ישנם גם חדרי לידה המציעים מתקנים מיוחדים המאפשרים מגוון של תנוחות לא שגרתיות בזמן הצירים ובעת הלידה. עתה יהיה עלינו לבדוק אם הכרחי שיולדות, לאחר לידה רגילה עם תינוק בריא, יישארו באשפוז יומיים אחרי הלידה. משך האשפוז הנוכחי נובע מהצורך להבטיח שהתינוק יקבל טיפולים וחיסונים מבעוד מועד. אם היולדת תשתחרר ברגע שתחוש מוכנה לכך, האחריות לטיפולים האלה תהיה עליה ועל בן זוגה. בדיוק כפי שהיה במקרה שהלידה היתה בבית.
המצדדים בלידות בית קובלים על עודף של מעורבות רפואית בבית החולים. ראוי להזכיר שרוב ההתערבויות המיילדותיות ניתנות לבחירת היולדת. למשל, יולדת המוותרת בביתה על אלחוש אפידורלי, יכולה לוותר על כך גם בבית החולים, ובלבד שיוצע לה תחליף הולם. בחדרי לידה רבים מוצעות היום חלופות מתחום הרפואה המשלימה - שיאצו, רייקי ועוד. היולדת גם רשאית לסרב לטיפולים, דוגמת חוקן וחיתוך חיץ. זכויותיה של יולדת בבית חולים על גופה שוות לאלה של היולדת בביתה. הבעיה היא שנשים רבות אינן מודעת לזכותן להיות שותפות פעילות בתהליך קבלת ההחלטות, ואולי הן חוששות מעימותים עם הצוות המטפל. מצד שני, הצוות הרפואי בחדרי הלידה לא תמיד ממהר להעביר את המסר.
הרופאים נמצאים במלכוד: הצוות הרפואי יוצא מהנחה שעצם הגעתה של היולדת לבית החולים פירושה שהיולדת העבירה לידיו את כל האחריות על ההליכים האבחנתיים והטיפוליים. חלוקה באחריות עם המטופלת נתפשת לעתים כבלתי אפשרית. כאשר מוסיפים לכך את החוקים התקנות בבית החולים, המטילים מורא על הצוותים, אפשר להבין את הסתירה בין הגדרת תפקידי הצוות והציפיות ממנו לבין סולמות ערכים שונים.
כדי להבטיח את בריאותם של היולדת והתינוק, ואת בטיחותם, שני הצדדים - היולדת והצוות הרפואי - צריכים להסכים שהרפואה המתבססת על עובדות תהיה הבסיס להחלטות אבחנתיות וטיפוליות. אין ספק שבהליך כמו לידה, הפער בין היולדת והצוות הרפואי בכל האמור בניסיון מקצועי ובידע, מחייב העברת אחריות על קבלת החלטות מקצועיות רבות מהמטופלת לצוות - אם זו המיילדת המוסמכת בבית ואם זה הצוות הרפואי והמיילדותי בבית החולים. בסופו של דבר, הפתרון מצוי בהבנה הדדית של הצרכים ובשימת לב להגדרת הסיכונים.
הבטיחות בלידת בית נגזרת באופן ישיר מהתשתית הקיימת באותו בית, ומן הקרבה לבית חולים, אם יהיה צורך דחוף בהעברת היולדת אליו. אסור להזניח שאלות כמו נוחות הגישה לבית החולים בשעות העומס בכבישים. משרד הבריאות פירסם בינואר 2008 הנחיות לגבי התשתית המינימלית הנדרשת ללידת בית. המשרד קובע שיש להעדיף לידות בבתי חולים, אך מאשר כי בתנאים מסוימים מיילדת מוסמכת או רופא רשאים לבצע לידת בית. החוזר גם מפרט את ההכשרה הנדרשת מאנשי הצוות הרפואי, ואת הציוד הנדרש, ומגדיר באילו מצבים אין לבצע לידת בית.
אם מופיעה בעיה בזמן לידה, אין ספק שבתי החולים בטוחים יותר לאם ולילוד. עם זאת, אין ספק שרובן המכריע של הלידות יכולות לעבור במעורבות רפואית מינימלית. למרבה הצער, אין בידינו כלי המאפשר לנבא אם במה שנראה כלידה רגילה יופיע סיבוך שלפתרונו דרושים משאבים הזמינים רק בבית חולים. חדרי לידה קיימים כדי לתת מענה יעיל ומהיר למקרה שהתהליך הטבעי של הלידה מסתבך ונעשה לא תקין. בארץ, בשונה מהדגם ההולנדי, לא קיימת תשתית קהילתית מתאימה להתמודדות עם סיבוכים בלידה. לכן, לידות בחדר הלידה בטוחות יותר בישראל. אין להסיק מכאן שמיעוט קטן של נשים, שאינן בסיכון ידוע ושגישתן המהירה לבית החולים אפשרית במקרה הצורך, פסולות ללידה בבית. אין שום סיבה להפחיד את הציבור, אבל יש מספיק סיבות טובות להסביר מהם הסיכונים והתנאים המתאימים ללידת בית וליידע את הציבור בדבר השינויים שהונהגו בחדרי הלידה.
500 הנשים הישראליות היולדות בכל שנה בביתן יכולות לשמש קטליזטור לתהליך חיובי, שבו הצוות הרפואי ילמד להיטיב להקשיב לצורכי היולדת ולדאוג שתיהנה מכל הנוחות, בלי לסכן את שלומה ואת בריאות הילוד.
 
פורסם בעיתון הארץ 21.4.2008 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/976577.html
הכותב הוא מנהל בית החולים לנשים במרכז הרפואי רבין, ראש החוג ומופקד על הקתדרה למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת תל אביב
עבור לתוכן העמוד